הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סראיעה

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתו של המבקש, מר נאג'י סראיעה, כי אורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בתיק זה, בהעדר הגנה, ביום 20/9/2010, לבקשתה של המשיבה, חברת הפניקס חברה לביטוח בע"מ, וזאת בשל העובדה שהמבקש לא התאים את כתב הגנתו לדרישות סדר הדין המהיר.

על פי הנטען בבקשה, המבקש-הנתבע מתגורר בצריף, בפזורה הבדואית, על יד כסייפה, ולפיכך לא עלה בידי באת-כוחו להשיגו ולפיכך לא נחתם תצהירו המתוקן, במועד.

המשיבה טוענת, בתגובתה, כי אם נוכחה ב"כ המבקש לדעת כי היא תאחר בהגשת התצהיר, היה עליה לעתור להארכת המועד, מבעוד מועד. עוד טוענת המשיבה כי אין המדובר בבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אלא מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, וטענות ההגנה של המבקש לא פורטו.

ב"כ המבקש השיבה לתגובה וטענה כי ב"כ הצדדים הסכימו, ביניהן, כי תצהירו של המבקש יוגש באיחור, וכי אירעו מספר אירועים אשר גרמו להתארכות הגשת התצהיר המתוקן (גניבת מכשיר הטלפון הנייד של ב"כ המבקש, אי-נוכחותה במשרדה בשל נישואיה והקשיים באיתור המבקש).

ב"כ המבקש הוסיפה כי המבקש עצמו כלל לא ידע על ההחלטה המורה לו לתקן את כתב טענותיו.

ביום 16/12/2010 התייצבו בפני הצדדים לדיון בבקשה.

ב"כ המשיבה ויתרה על חקירתו של המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

ב"כ המבקש חזרה על טענות המבקש והוסיפה כי סכום הנזק הנתבע בכתב התביעה הינו מופרז, כי המשיבה גרמה לנזק ראייתי למבקש לאור מועד הגשת התביעה וכי הייתה הסכמה בין באי-כוח הצדדים בדבר הגשתו המאוחרת של התצהיר המתוקן.

ב"כ המשיבה טענה בסיכומיה כי ניתנה אורכה אחת בלבד על-ידה, להגשת כתב ההגנה בלבד. כי היה על ב"כ המבקש להגיש בקשה להארכת מועד ולפרט את ניסיונותיה ליצור קשר עם המבקש, וכי לא נטען דבר בדבר סיכויי הגנתו של המבקש.

דיון והכרעה

אינני מקבל את טענות ב"כ המבקש כי פסק הדין ניתן שלא כדין, או כי היה על הצד שכנגד להודיע לה על הבקשה למתן פסק הדין.

לא עלה בידי ב"כ המבקש להוכיח את תוכן אותן הסכמות בע"פ שבין באי-כוח הצדדים, והיה עדיף, להבא, כי הארכות מועד שכאלה ייעשו בכתב.

ברם, אין משמעות הדבר שאין לבטל את פסק הדין, מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

ההלכה בעניין ביטול פסק דין לפי שיקול דעתו של בית המשפט סוכמה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) בעמ' 355:

"כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:

סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;

סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל

התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר.